רקע: תהליך ההזדקנות כרוך בעלייה בתחלואה כרונית. בין התופעות הנפוצות בזיקנה נכללות ירידה קוגניטיבית ודמנציה, פגיעה ביכולות הפיזיות ובניידות ועלייה בתלות. שינוי קוגניטיבי חריף (דליריום) לאחר ניתוח הוא סיבוך שכיח בזקנים ומהווה גורם סיכון משמעותי לאשפוז ממושך יותר, לירידה תפקודית ואף לתמותה. ניתן למנוע דליריום או להפחית את עוצמת תסמיניו על ידי התערבויות הכוללות גירוי קוגניטיבי, שיחה עם דגש על התמצאות בזמן ובמקום, מניעת התייבשות ועידוד לניידות מוקדמת. השפעה חיובית של מרכיבים אלו הוכחה כיעילה במסגרת תוכנית התערבות מובנית שפותחה בארצות הברית ( Hospital Elder Life Program – HELP) והופעלה ברמב״ם בכינוי ״תוכנית הזה״ב״ .
שיטה: במרכז הרפואי רמב"ם נבנה מודל ייחודי לאיתור הפרעה קוגניטיבית במטופלים מבוגרים עם טראומה ולהפעלת תוכנית התערבות רב-מקצועית אישית לשמירה על המצב הקוגניטיבי. המטופל הוערך על ידי אחות מתאמת טראומה או מומחית קלינית בסיעוד גריאטרי. ההערכה כללה שיחה עם המטופל ועם בני משפחתו ושימוש באומדנים מתוקפים מתאימים. בהתאם לממצאים נבנתה תוכנית התערבות רב-תחומית במהלך האשפוז.
ממצאים: במהלך תקופת הפעלת התוכנית, שנערכה כשלוש שנים, נסקרו ברמב״ם 1,803 מטופלים זקנים (67% נשים) בטווח הגילאים 100-65 ומעלה (גיל חציוני 82 שנים), שאושפזו עקב טראומה. 710 מטופלים אותרו בהערכתם הראשונה עם הפרעה קוגניטיבית והם היוו 40% מהנסקרים. בבחינת התערבויות הצוות הרב-מקצועי, עולה כי 93% מהמטופלים זכו להתערבות ולליווי של פיזיותרפיה ועבודה סוציאלית. למעלה ממחציתם קיבלו התערבות של ריפוי בעיסוק ושל דיאטנית.
סיכום ומסקנות: יישום התוכנית תמך בייחודיותה ובתרומתה לחיזוק הגישה הגריאטרית הכוללנית, ליצירת שותפות עם צוותים רב-מקצועיים, להובלת ניהול מקרה (case management), ליצירת סטנדרט טיפולי חדשני ומקדם בריאות לזקנים באשפוז ולחיזוק רצף טיפול עם הקהילה.
מילות מפתח: זקנים, הפרעה קוגניטיבית, דליריום, טראומה, אשפוז.
