מטרת המחקר: מחקר זה בוחן קבוצות של אזרחים ותיקים הפועלות בעיר ראשון לציון בהדרכתם של מדריכים מתנועת "דרור ישראל". מאפייני המפגש לקוחים מניסיונם של המדריכים בחינוך בלתי-פורמלי ובפרט מניסיונם כמדריכים בתנועות נוער.
הרקע למחקר זה נובע מהצורך לברר לעומק את החוויה של המשתתפים בפעילות (החניכים), לעמוד על העקרונות המנחים של הפעילות באמצעות החוויה האישית והקבוצתית, לנתח מהם המרכיבים החיוניים שרצוי ונכון לשכפל בהתנסויות עתידיות, לשפר ולהעמיק את הפעילות הקיימת בקבוצות הפעילות.
שיטה: המחקר נערך בכלים של מחקר איכותני-אתנוגרפי ומתבסס על ראיונות עומק בנויים למחצה עם המשתתפים ותצפיות לא-משתתפות על פעילות הקבוצות.
ממצאים: עולה שרבים מהרכיבים של הצופן הבלתי-פורמלי ושל מרכיבי תנועת נוער, בפרט בגרסתה הישראלית-ציונית, מהווים נדבך מרכזי בפעילות הקבוצות ומסייעים בהפיכתן למוקד בעל השפעה מעמיקה על חיי המשתתפים. המרכיבים שנבחנו הם: חברותא, אחריות עצמית (אוטונומיה), סימטריה, חינוך עקיף, אינסטרומנטליזם אקספרסיבי ועקרון הכלליות.
סיכום ומסקנות: האלמנטים הבלתי-פורמליים בפעילות הם יסוד עיקרי ברציפותה, בבחירתם של המשתתפים להתמיד בהגעה ובהתגבשות הקבוצות לכדי יחידה חברתית בעלת ממדים של אורגניות. אופן זה של פעילות מספק למשתתפים מענה לחוויות של בדידות הנלווית לתהליכי ההזדקנות לצד תחושת משמעות וחיוניות.
מילות מפתח: חינוך בלתי-פורמלי, קבוצות, בדידות, מדריכים, תנועת נוער.