רקע: בשבעה באוקטובר 2023 התרחשה מתקפה אכזרית של החמאס בדרומה של מדינת ישראל במהלכה נרצחו, נחטפו ונפצעו אזרחים רבים וחיילים, גם כאלה ששירתו באזור וגם אחרים שהגיעו לסייע לתושבים. מתקפה זו גרמה לרבים מתושבי הארץ לחוש רגשות קשים של חרדה וחוסר אונים נוכח הפגיעה הקשה באזרחים רבים, ביניהם תינוקות, ילדים, הורים וזקנים. בתגובה למתקפה של החמאס הכריזה ממשלת ישראל על מלחמת "חרבות ברזל", במהלכה פונו אזרחים רבים מבתיהם, ביניהם זקנים, שהופנו למלונות במקומות שונים הארץ. זקנים רבים עזבו את ביתם באופן פתאומי וללא הכנה מראש ונאלצו להסתגל למגורים במקום חדש. בעקבות המעבר מביתם לבית מלון הם איבדו את סדר היום שאליו היו רגילים ופעמים רבות נאלצו להיפרד מידידים ומבני משפחה שגרו בקרבתם. למפונים לא היה זמן לעבד את האירועים מבחינה רגשית וכיום הם מתמודדים עם האתגר של למצוא משמעות ושייכות. לאור המעבר שנדרשו לעשות בגיל מבוגר וללא הכנה מראש, עמדה בפניהם התמודדות מורכבת הדורשת יכולת גמישות והסתגלות.
מטרת המאמר: להציע דרכי התערבות בנוגע למפונים אשר מתמודדים עם אתגרי הזיקנה לצד התמודדות עם האתגרים בעקבות המלחמה.
ההתערבויות שיוצגו יתייחסו הן לרמת הפרט והן לרמת הקהילה. רמת הפרט כוללת, בין היתר, תמיכה רגשית, מציאת משמעות, התמקדות בכוחות ובתקווה, שמירה על סדר יום ופעילות; רמת הקהילה כוללת חיזוק תחושת השייכות והחוסן הקהילתי.
מילות מפתח: זקנים, מלחמת "חרבות ברזל", טראומה.
