רקע: התעללות בזקנים והזנחתם היא תופעה רחבת היקף. הורים זקנים מצויים בסיכון רב יותר להתעללות מידי צאצאיהם הבוגרים, הסובלים מהפרעה נפשית.
מטרה: לבחון את התערבויותיהם של העובדים הסוציאליים מהמחלקות לשירותים חברתיים ברשויות המקומיות במצבי התעללות מידי צאצאים, הסובלים מהפרעה נפשית, ולהמשיג את הידע מניסיונם ומתפיסותיהם.
שיטה: במחקר האיכותני רואיינו 14 עובדות סוציאליות, המתמחות בטיפול במצבי התעללות.
ממצאים: זוהו שלוש תמות: (1) "זה תהליך ארוך שנים כאשר ההורים מספקים הגנת יתר לאותו ילד" – תיאור מאפייני הצאצא הפוגע והאינטראקציה בינו לבין הוריו; (2) "ההתערבות יכולה להיות חוקית, יכולה להיות טיפולית. זה תלוי במקרה שבו אנחנו נתקלים" – דרכי ההתערבות של העובדות הסוציאליות; (3) "רוב הילדים לא רוצים עזרה, לצערי" – חסמים בביצוע ההתערבויות בישראל.
מסקנות: העובדות הסוציאליות המתערבות נחשפות למערכת יחסים משפחתית מורכבת המהווה קרקע פורייה להתרחשות התעללות. למרות העובדה כי אין פרוטוקול מסודר להתערבות, מדבריהן עולה, כי הן פועלות בצורה שיטתית ומקצועית ובהתאם למאפייני הלקוחות, למערכת היחסים, לחסמים ולנסיבות. אופן פעילותן עשוי להתוות קווים מנחים להתערבות בתחום.
המלצות: לאור הממצאים, מומלץ לנסח הנחיות להתערבויות במצבי התעללות בזקנים מידי צאצאים פוגעים. כמו כן, מומלץ לפתח מענים מותאמים בתחום בריאות הנפש עבור הצאצאים מתמודדי הנפש ולהסדיר באופן מנהלי שיתופי פעולה בין מערכת הרווחה ומערכת הבריאות הנפש.
