תקציר:
רקע: עם הזדקנות האוכלוסייה וכחלק ממגמה כוללת, חלה עלייה במתן טיפול פליאטיבי על ידי הצוותים הסיעודיים. בעוד שמחקרים רבים הוקדשו לבחינת ההשלכות של טיפול פליאטיבי על המטופלים ובני משפחותיהם, מעט מחקרים בחנו כיצד עשויה החשיפה לטיפול להשפיע על צוות האחים והאחיות אשר מעניקים את הטיפול.
מטרה: לבחון כיצד חשיפה של אחים ואחיות לטיפול פליאטיבי קשורה במדדים תעסוקתיים (שחיקה וכוונות עזיבה) וחרדת מוות.
שיטה: לצורך המחקר גויסו במדגם נוחות 106 אחים ואחיות. מידה החשיפה שלהם לטיפול פליאטיבי נאמדה על ידי שאלון שפותח לצורך המחקר. בנוסף לכך, נאמדו המשתנים התלויים (שחיקה, כוונות עזיבה וחרדת מוות) בעזרת כלים מתוקפים מהספרות המקצועית.
תוצאות: על פי ממצאי המחקר לא נמצא קשר בין חשיפה לטיפול פליאטיבי לבין המשתנים התעסוקתיים. נמצא קשר שלילי בין חשיפה לטיפול פליאטיבי לחרדת מוות, כך שחשיפה גבוהה יותר לטיפול פליאטיבי קשורה בפחות חרדת מוות.
סיכום ומסקנות: מחקר ראשוני זה עשוי לסמן את תפיסות המוות וההזדקנות של מטפלים פליאטיביים כמשתנים רלוונטיים, אשר מלמדים כיצד חשיפה מקצועית קבועה למוות משפיעה על הצוותים המטפלים.
מילות מפתח: סיעוד, טיפול פליאטיבי, שחיקה, חרדת מוות.
