רקע: עובדות ועובדים סוציאליים במערכת הבריאות נדרשים לטפל באופן דחוף במינוי אפוטרופוס לגופו של הזקן במסגרת האשפוז כאשר המטופל נדרש לתת הסכמה מדעת לצורך טיפול, אך מצבו הגופני או הנפשי אינו מאפשר את קבלת הסכמתו או סירובו לטיפול על פי הנדרש בחוק. על אף ההתייחסות המחקרית למקומו של העובד הסוציאלי בהליך מינוי אפוטרופוס ותפקידו, הרי שבתחום הבריאות אין התייחסות מספקת להתמודדות העובד הסוציאלי בבית החולים בהליך זה.
מטרה: מטרת המחקר הייתה לבדוק את התמודדות העובדים הסוציאליים בבתי חולים בתהליך מינוי אפוטרופוס לזקנים באשפוז, ללמוד על עמדותיהם, חוויותיהם ומחשבותיהם בנוגע לתפקידם ולהכיר את הכלים שבהם הם משתמשים ואת הידע המקצועי המסייע להם במילוי תפקידם. זאת משום שעובדים סוציאליים בבתי חולים ממלאים תפקיד מרכזי בתהליך מינוי אפוטרופוס לזקנים המאושפזים ומהווים הגורם האחראי והמתאם בפנייה לבית המשפט
שיטה: בשל מיעוט מחקרים בתחום זה נבחרה שיטת מחקר איכותנית. במחקר השתתפו 16 עובדות ועובדים סוציאליים מחמישה בתי חולים כלליים וגריאטריים, העוסקים במינוי אפוטרופוס לזקנים באשפוז. הראיונות נערכו בעזרת שאלון חצי מובנה, וניתוח הנתונים נעשה על פי ניתוח תמתי.
ממצאים: מתוך הראיונות נבנו תתי-קטגוריות וקטגוריות, אשר מתוכן זוהו שלוש תמות עיקריות: תפיסת התפקיד, דילמות במילוי התפקיד וכלי עבודה בנוגע לדילמות. מתוך התמות זוהו שלושה אבות-טיפוס המאפיינים את העובדים הסוציאליים בבתי חולים בהתמודדותם עם מינוי אפוטרופוס לזקנים באשפוז: עובדים סוציאליים הפועלים בדגש רפלקטיבי, עובדים סוציאליים הפועלים בדגש שיטתי ועובדים סוציאליים הפועלים בדגש מערכתי. כמו כן, ממצאי המחקר בנוגע למקורות הידע של העובדים הסוציאליים במילוי תפקידם נבחנו לאור גישת פרקטיקה מבוססת ראיות.
סיכום ומסקנות: ממצאי המחקר מלמדים על מרכיבי ההתמודדות של העובדים הסוציאליים בבתי חולים במילוי תפקידם במינוי אפוטרופוס לזקנים באשפוז ומאפשרים להעמיק את ההיכרות עם צרכיהם במילוי תפקידם. על סמך ממצאי המחקר ניתן להמליץ על צעדים יישומיים כדי לסייע לעובדים הסוציאליים בהתמודדותם וכן מומלץ המשך מחקר בתחום.
מילות מפתח: עובדים סוציאליים, מינוי אפוטרופוס, זקנים, בית חולים.
