רופאים מסוגי מומחיות אחדים ופסיכולוגים נדרשים לעיתים לחוות דעתם בשאלת הכשרות העכשווית לְצַוּוֹת (להלן כ"ל) (Testamentary Capacity) של אדם. כ"ל היא מונח משפטי אשר הקריטריונים לקיומה נקבעו על ידי השופט האנגלי קוקבורן (Cockburn) – במקרה של Banks v Goodfellow מ-1870 – לא השתנו מאז במשפט האנגלו-אמריקאי, ונמצאים בשימוש גם במערכות משפט נוספות. בתי משפט בישראל אימצו כלי הערכה אלה, תוך התמקדותם בפרמטרים מרכזיים אחדים. המלצות/הנחיות להערכה קלינית של הכ"ל הופיעו ברמות פירוט שונות בספרות המקצועית. לא ברורה מידת אימוצן של האחרונות, בחלקן או במלואן על ידי רופאים. נאמר שהן כלליות ותיאורטיות מידי, נעדרות סטנדרטיזציה, קשות ליישום, ומכאן סובייקטיביות ונתונות לפרשנות, ועם שיעור הסכמה נמוך בין בודקים שונים. רופאים, בהערכת הכ"ל, ממשיכים להתבסס ולבצע את אשר למדו: לתאר סימפטומים, להעביר סולמות הערכה קוגניטיביים קצרים, ולאבחן, גם אם הדבר אינו עולה בקנה אחד עם המטרה המשפטית הספציפית. לאחרונה פורסמו כלי הערכה מכומתים אחדים להערכה עכשווית של הכ"ל. במאמר זה מתוארים הרקע, הבסיס הרעיוני לפיתוחם והסטטוס הנוכחי (מטרה, תיאור, תכונות פסיכומטריות, יישום) של העיקריים שבהם: Testament Definition Scale (TDS) ;Testamentary Capacity Assessment Tool (TCAT) ;Testamentary Capacity Interview (TCI). הדיון עוסק בתכונות הנדרשות מכלי הערכה מכומת לכ"ל, מה ניתן ללמוד מהממצאים האמפיריים שהתקבלו בעזרתם, מגבלותיהם הקונצפטואליות, השימוש בהם במצבי חולי שונים, והפרקטיקה הנהוגה בישראל. השימוש בכלים אלה, גם בשלב ההתפתחותי המוקדם שבו מצויים, כחלק וכתוספת להערכה הקלינית של הכ"ל, ידייק את יכולת ההערכה בסוגיית הכ"ל ויוסיף לאחרונה ממדים של בקרה, פרוצדורה ואובייקטיביות, החסרים כעת.
