תקציר
רקע: המאמר עוסק בחוויות ההליך המשפטי של נשים שהתגרשו בגיל מבוגר בישראל. על רקע עלייה מתמדת בשכיחות הזוגות המתגרשים לאחר גיל 50, התופעה זכתה לכינוי "גירושין אפורים" (Gray divorce). סקירת הספרות העלתה, שהמחקרים בנושא בוחנים את הסיבות להתרחבות התופעה ואת השלכותיה, אך לא נמצאו מחקרים העוסקים בגירושין אפורים בהקשר להליך המשפטי.
מטרה : מטרת המחקר להבין ולתאר את חוויית ההליך המשפטי של נשים שהתגרשו לאחר גיל 55 בישראל והמשמעות שניתנה להליך הגירושין שהן שחוו.
שיטה : המחקר נערך בשיטת מחקר איכותני-פנומנולוגי, בשיטת דגימה מכוונת של נשים יהודיות, שהתגרשו לאחר גיל 55, והיו נשואות לפחות 20 שנים. במהלך המחקר נוהלו ראיונות עומק עם 13 משתתפות.
ממצאים: ניתוח הראיונות העלה ארבע תמות מרכזיות: המפגש עם השחקנים בעולם המשפט – ציפיות ומעשה; חלוקת הרכוש ודאגה לביטחון הכלכלי לעת זיקנה; מעורבות הילדים (הבגירים) בהליך הגירושין; הזמן "כשחקן" מרכזי.
מסקנות: המסקנה המרכזית מהמחקר היא, שנשים שהתגרשו בגיל מבוגר התמודדו עם אתגר ייחודי שנבע מריבוי זהויות, בהיותן נשים מבוגרות בהליכי גירושין. נמצא, שריבוי הזהויות פועל בכיוונים מנוגדים. מחד גיסא, הוא עלול להוות כר לתפיסות גילניות כלפי נשים בהליך גירושין, המתבטאות בחוסר מודעות מצד השחקנים במערכת המשפט למצבן של הנשים. מאידך גיסא, נמצא, שלעיתים דווקא השילוב שבין המגדר והגיל המבוגר היווה מקור לעוצמה, לכוח, ולאוטונומיה במסגרת הבחירות שנשים עושות בהליך המשפטי.
מילות מפתח: גירושין אפורים, גירושין בגיל מבוגר, נשים מבוגרות, הליך גירושין בישראל, ריבוי זהויות (Intersectionality).
