מטרת המחקר: לבחון לראשונה התארגנויות ישראליות עצמאיות של אזרחים ותיקים שעשו מעשה והקימו שירות חברתי בדמותם, למען עצמם וחבריהם.
שיטת המחקר: מחקר איכותני שנערך באמצעות עשרים ראיונות של מובילים ב-11 התארגנויות.
הממצאים: מרבית ההתארגנויות נמצאות בטווח גיאוגרפי נוח, המאפשרות מפגשי פנים-מול-פנים בלתי אמצעיים. הן עוסקות בעיקר בפעילויות תרבות ואירועים של מפגשים חברתיים. תמיכה הדדית אינה מהווה מטרה, אולם היא מתפתחת עם יצירת הרשת החברתית. התמונה העולה היא של התארגנויות של אנשים מבוגרים, המעדיפים את קבוצת השווים להם לא רק מבחינת גיל, אלא גם מבחינת תחומי עניין, מעמד מקצועי והשכלה. הצורך בהתארגנויות אלו נסוב סביב אתגרים נפוצים בגיל השלישי: מעבר דירה וכתוצאה מכך הצורך בהקמת רשת חברתית חדשה, התאלמנות ויציאה ממעגל חברי העבודה. כל זאת לצד רצון בעשייה המשולבת בתרומה לחברה בכלל ותרומה לקבוצת השווים – אזרחים ותיקים, בפרט. מאפיין משותף הוא ההון האנושי הגבוה, המתבטא בטווח המקצועות האקדמיים, שמצד אחד מהווה משאב כוח אדם לפיתוח שירותי פנאי ומצד אחר, מהווה מסננת לחברי ההתארגנויות.
דיון: המחקר מדגיש את חשיבות תחושת השייכות לקבוצת השווים, בסביבה נוחה לאזרחים ותיקים, כמאפשרת ומעודדת יוזמה אישית. למרות התועלות החברתיות, התארגנויות עצמאיות אלו אינן נפוצות. למידה מהן על תחומי העניין והשירותים לחברים ולחברות, והניהול המשותף שמאפשר ומעודד יזמות חברתית, יכול להוות בסיס לפיתוח תוכניות קהילתיות.
