רקע: הטיפול הסיעודי הפורמלי בזקנים החיים עם דמנציה בבתי אבות טומן בחובו אתגרים וקשיים רבים לאור הרגישות שבסוג טיפול זה. שגרת הטיפול היום-יומי בבתי אבות דורשת התמודדות מתמדת עם סוגיות ערכיות ומקצועיות מורכבות. לכן, מצופה כי המטפלים הסיעודיים במסגרות טיפול אלו יהיו בעלי מאפייני אישיות אשר עומדים בהלימה עם המודל המקובל ביותר כיום בעולם הטיפול, דהיינו טיפול ממוקד אדם.
מטרות המחקר: לגבש טיפולוגיה של מאפייני אישיות רצויים בקרב מטפלות סיעודיות בזקנים שחיים עם דמנציה בבתי אבות. מטרה נוספת של המחקר היא לחשוף מהן אסטרטגיות ההתמודדות עם אתגרים וקשיים בטיפול הסיעודי היום-יומי של זקנים החיים עם דמנציה בבתי אבות.
שיטה: מחקר איכותני קונסטרוקטיביסטי אשר במסגרתו רואיינו באמצעות ראיונות עומק חצי-מובנים 20 מטפלות סיעודיות בזקנים תשושי נפש בבתי אבות. הפרספקטיבה המחקרית שהנחתה את המחקר היא של תיאוריה מעוגנת בשדה.
תוצאות: לפי המטפלות שרואיינו, מטפלות סיעודיות בזקנים שחיים עם דמנציה נדרשות לשילוב מאפיינים אישיותיים מעולמות הרגש, המודעות וההתנהגות. תשעה מאפייני אישיות רצויים מופו במסגרת המחקר, לצד שמונה אסטרטגיות התמודדות עם אתגרי וקשיי הטיפול היום-יומי באנשים החיים עם דמנציה בבתי אבות.
מסקנות והשלכות לפרקטיקה ולמדיניות: למחקר עשויה להיות תרומה לעיצוב אקלים טיפולי ממוקד אדם באנשים שחיים עם דמנציה, לבחירתם ולהכשרתם של מטפלים מקצועיים המתכתבים עם דמות המטפלת הרצויה במטופלים מורכבים אלו. כמו כן, המחקר מציע מודל יישומי שבאמצעותו ניתן ללמד מיומנויות נדרשות להתמודדות עם אתגרי וקשיי הטיפול באוכלוסייה זו.
מילות מפתח: דמנציה, בתי אבות, מטפלים פורמליים, טיפול ממוקד אדם, תיאוריה מעוגנת בשדה.
